מדמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה של כיכרות 

"... לפוליטיקאים נדמה שאם יסיתו את הציבור, ידיחו אותו ויטפללו אותו (יעתירו עליו מלל רע) הם יצאו נשכרים ולא כך הם פני הדברים. המצב רק הולך ומחמיר והציבור מואס בפוליטיקה, מואס בפוליטיקאים וכולנו יוצאים נפסדים".

הייצוגיות הוא עקרון מפתח בשיטה הדמוקרטית המערבית-ליברלית. אחת לתקופה מתקיימות בחירות כלליות בהן אנו בוחרים את נציגנו לכנסת. דמוקרטיה ישירה בה הציבור מחליט ברוב עם על כל עניין ודבר מתאים לקבוצות ולארגונים קטנים. מדינה איננה יכולה להתנהל באופן שכזה. אלווין טופלר בספרו 'הגל השלישי' חוזה עתיד בו המדינות מתנהלות במודל של דמוקרטיה ישירה למחצה. עדיין מתקיים בהן עקרון הייצוגיות אך הוא משולב עם אלמנט הולך וגובר של שימוש במשאלי עם ודעת קהל. משהו מזה מתקיים כיום בשוויץ כמסורת רבת שנים.

ניהול מדינה הוא דבר מורכב ביותר והוא דורש מיומנויות, כמו: שיקול דעת איכותי וברמה גבוהה; הבנה רחבה של המציאות הישראלית ושל הסביבה החיצונית לה - הגיאופוליטית והעולמית; יכולת לנהל משאים ומתנים עם חברי הבית (הכנסת) כולם ולהגיע לפשרות ולהסכמות רחבות המתחייבות; יכולת להקשיב וללמוד כל העת; להיות מספיק פתוח, יצירתי ויוזמתי; מידה רבה של ריסון והסתכלות מאוזנת וריאלית של הדברים; השכלה רחבה, והרבה הרבה ידע מקצועי בניהול, בקבלת החלטות, באסטרטגיה, ובמגוון תחומים רלוונטיים. אשר על כן אנו בוחרים את נציגנו לכנסת שייצגו אותנו בשכל טוב, בתבונה, באחריות ובמקצוענות.

דמוקרטיה איכותית נמדדת גם על פי רמת השיח והדיון הציבורי המתקיימים בה. שני דברים מאוד בסיסיים ובלתי איכותיים מאפיינים כיום את אורחותינו הציבוריים: הראשון שביניהם הוא 'ירידת הפוליטיקה אל הרחוב'. שאלות יסוד של חיינו הדורשים ליבון מושכל של מציאות מורכבת וגיבוש תובנות רחבות נשארו ללא מענה. הייצוגיות המאפיינת את השיטה הדמוקרטית שלנו הולכת ונעלמת ואת מקומה ממלאים כיכרות הערים ומסכי הטלוויזיה. חברי הכנסת ונבחרי הציבור אינם ממלאים עוד את תפקידם כגורם מתווך, מאזן ומרסן והם רצים בכל עניין ודבר אל ציבור בוחריהם, ובמקום להובילם ולהנחותם הם מסיתים ומדיחים אותו.

והשני - תקשורת מתלהמת ובלתי אחראית. רמת השיח הפוליטי המתקיימת בתקשורת היא נמוכה ביותר וככך היא איננה ממלאת עוד את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה. נדמה כי מודל התקשורת הקיים של התרכזות בדיווח על ליקויים, שחיתויות ומחדלים רק מגביר את עוצמת רוח המפוח המשלהבת את הכיכרות ובכך היא פוגעת בדמוקרטיה ומחלישה אותה עוד יותר. מבול הדיווחים על מחדלים ובעיות, מבלי לספק לציבור את ההקשרים הרחבים שלהם ומבלי להצמיד להם את 'המימד הפרשני בונה תובנות החיים', ובכך בעצם למלא את החלל החסר שהותירה המערכת הפוליטית ולשמש כגורם מתווך, מאזן ומרסן, רק מחמיר את המצב עוד יותר.

ירידת הפוליטיקה אל הרחוב היא תוצר מובהק של חולשת המערכת הפוליטית בישראל. מאחר ומתקיים לו בארצנו מצב תמידי של חוסר ייציבות השלטון, זמן קצר מרגע שמתגבשת קואליציה ומוקמת ממשלה חדשה בישראל, מתחיל תהליך פירוקה. הפוליטיקאים זונחים את תפקידם כגורם מאזן, מרסן, אחראי ומקצועי, כנציגיו הנבחרים של הציבור, ופונים ישירות לקהליהם מעל מסכי הטלביזיה ובכיכרות הערים. לפוליטיקאים נדמה שאם יסיתו את הציבור, ידיחו אותו ויטפללו אותו (יעתירו עליו מלל רע) הם יצאו נשכרים ולא כך הם פני הדברים. המצב רק הולך ומחמיר והציבור מואס בפוליטיקה, מואס בפוליטיקאים וכולנו יוצאים נפסדים.

בפרק על 'מסכת אבות' בספרו של הרב ישראל מאיר לאו 'הנחת יסוד', מספר לנו המחבר, כי "כל אחד מן מהחכמים היה בתחילה נאה מקיים, ואחר כך נאה דורש", ומוסיף ש..."הד לרעיון זה ניתן למצוא בדברי משה רבנו. לאחר שהבין משה שהוא לא יעבור את הירדן ולא ינחיל לעם ישראל את הארץ, אלא מנהיג אחר יבוא במקומו, הוא מבקש מריבונו של עולם, כי "יפקוד ה'.... איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" (במדבר כז טז-יז). מדברי משה רבנו אנו למדים, כי התכונה העיקרית של המנהיג הראוי אינה גאונותו וידענותו, לא ייחוסו או מידת עושרו, ואף לא גבורתו והבנתו בטכסיסי מלחמה, אלא שיהיה אדם שיוצא ובא לפני העם - שאינו קורא לעמו "קדימה" אל "אחרי". העם הולך אחר מנהיג שבצאתו ובבואו, ובכלל אורחות חייו, מהווה דוגמה אישית - שהוא נאה מקיים, בטרם ידרוש דבר מזולתו".

אם מישהו ראה מנהיג או פוליטיקאי כזה במחוזותינו בעת הזאת יעלה ויבוא. בישראל ראש הממשלה הוא ראשון החכמים בה. הוא יודע-כל ואין לו צורך להקשיב וללמוד. הוא גם שחקן יחיד. הכל אצלו בראש וקרוב לחזה. הכל מרוכז תחת ידיו. לא השראה וסמל (ראה מודל אובמה), לא דוגמה אישית ולא מישהו שיוצא ובא לפני העם (על פי משה רבנו), ולא מי שמספק את הקווים הכללים וההקשרים הרחבים ודואג שהמערכות כולן תצעדנה קדימה (על פי תפיסות הניהול החדשות). וכבר אמרנו איכנשהו שבישראל הפוליטיקאים אינם עובדים בשביל העם אלא עובדים על העם.

לא ייצוגיות וגם לא מנהיגות. ואלה רק שניים ממוקדי החולשה הרבים שביסוד חולשת המערכת הפוליטית בישראל.